דעות

תפרתי סרט שחור לזרוע. זו הזעקה שלי

אענוד סרט שחור עד היום שבו יקוצרו שעות התורנות של המתמחים. הייתי שובת, אבל הזמנים קשים עקב הקורונה, קיימת מצוקת כוח אדם בבתי החולים העמוסים ממילא, אין תקציב מדינה באופק ונראה שיצירת הסכם קיבוצי חדש לא על הפרק

"בזמן שאני תופר מטופלים או מכניס להם מחט קבועה. אני מסביר, שזו השעה ה-22 לתורנות שלי, שאני ער מאתמול ב-08:00 בבוקר ושהמטרה של הסרט הזה היא שכולם ידעו

לפני שבועיים ברגע של ייאוש, עייף אחרי תורנות 26 שעות, קניתי סרט שחור והחלטתי לענוד אותו על הזרוע עד היום שבו יקוצרו שעות התורנות. הרי איזו אפשרות נוספת יש לי? הייתי שובת, אבל הזמנים קשים. עקב הקורונה קיימת מצוקת כוח אדם בבתי החולים העמוסים ממילא, אין תקציב מדינה באופק ונראה שיצירת הסכם קיבוצי חדש לא על הפרק.

בוועדה לבחינת קיצור התורנויות של הר"י עוד מתחילתה הבהירו שהמסקנות יהיו שהתורנויות לא יקוצרו ונראה שדעת המתמחים לא נחשבת שם. בינתיים, אנחנו ממשיכים את שגרת העבודה שלנו, שכוללת מספר רב של תורנויות, ויתור כמעט מוחלט על חיי משפחה וחיים אישיים וקשה אפילו למצוא זמן לקריאת חומר מקצועי.

באירועי ספורט, השחקנים עולים למגרש עם סרט שחור על ידם, כאות לאבל בזמן שההצגה חייבת להימשך, וכך החלטתי לעשות גם אני.

התגובות עד כה היו מצוינות. רופאים ורופאות שרואים את הסרט מתעניינים בפשרו, ואני מסביר שאני מוחה על אורך התורנויות. מתמחים אחרים לעתים מתבדחים שיהיה לי נמק בסופו של דבר ולעתים מבקשים שאתפור סרט שחור גם להם.

טענת הרופאים הוותיקים ש"אנחנו עברנו את זה", אינה תקפה. מעניין לראות שרופאים שבניהם או בנותיהם פונים ללמוד רפואה מתרככים או משנים את דעתם בנוגע לאורך התורנויות. לא מזמן שמעתי הורה לרופאה אומר שברור לו, שכשיהיו לה ילדים, היא ״תאפסן״ אותם אצלו עד גיל 18. למה זה צריך להיות ככה?

מטופלים ומלווים שואלים על הסרט ואני מסביר להם, לעתים ממש בזמן שאני תופר אותם או מכניס להם מחט קבועה. אני מסביר, שזו השעה ה-22 לתורנות שלי, שאני ער מאתמול ב-08:00 בבוקר ושהמטרה של הסרט הזה היא שכולם ידעו. הם נדהמים שאנחנו עובדים בצורה הזאת, עצובים בשבילנו, וזאת למרות מצבם הרפואי.

אני מוצא את זה בלתי נתפש שקיימים רופאים ותיקים, שלפעמים הם אלה שמלמדים אותנו בבתי הספר לרפואה על אמפתיה, שאינם אמפתים לסבל המתמחים/ות. חוסר האמפתיה הזו נשענת על שתי טענות מרכזיות ששמעתי חוזרות על עצמן:

"אנחנו עברנו את זה, אז גם אתם יכולים"; והטענה השנייה: קיצור אורך התורנויות מחייב הוספת תקנים, דבר שעלול לגרום להצפת המקצוע ברופאים מומחים רבים.

תשובתי לטענות הללו הן שראשית, לא עברתם בדיוק את זה. העולם השתנה מכל הבחינות – שיעור האוכלוסיה המזדקנת עלה, ולכן מורכבות החולים עולה ודורשת יותר זמן רופא; הטכנולוגיה מתקדמת ולכן בדיקות שבעבר לא היו קיימות או שזמינותן היתה נמוכה מתבצעות כעת. למרות שהדבר משפר את יכולת האבחנה שלנו, זה גם דורש עוד זמן רופא. מלבד זאת, בניגוד לעבר, הטכנולוגיה גם הביאה עלייה במחקרים ותפוצתם, והיום הידע ממחקרים עולה בצורה אקספוננציאלית. קריאה וחשיפה למאמרים הטובים והרלוונטיים לוקחת זמן.

מעבר לכל אלה, תפקידי המגדר בחברה משתנים, ובעוד בעבר המקצוע היה גברי ברובו, המגמה כעת משתנה. עקב כל אלה, הטענה ש"אנחנו עברנו את זה" אינה תקפה. מעניין לראות שרופאים שבניהם או בנותיהם פונים ללמוד רפואה מתרככים או משנים את דעתם בנוגע לאורך התורנויות. לא מזמן שמעתי הורה לרופאה אומר שברור לו, שכשיהיו לה ילדים, היא ״תאפסן״ אותם אצלו עד גיל 18. למה זה צריך להיות ככה?

שנית, האם הוספת תקנים היא דבר רע בהכרח? לפי דו"ח כוח אדם במקצועות הבריאות מ-2019 קיימים כיום 21 מומחים לניתוחי לב על 8.5 מיליון אנשים! ישנם 299 רופאי עור ו-350 מומחים באף, אוזן, גרון. אנשים ממתינים לעתים מספר חודשים כדי לראות רופא ממקצועות אלה (ואחרים), והמצב בפריפריה לעתים אף חמור יותר.

כדי לאפשר תנאי עבודה ראויים וטובים למתמחים ולמתמחות, יש צורך באחיות ובאחים נוספים, בסניטרים נוספים, במזכירות רפואיות נוספות, בעובדי מעבדות נוספים. כל אלה על מנת לאפשר למערכת הבריאות, ובייחוד לבתי החולים, להתנהל בצורה שוטפת יותר ולמקסם את זמן המגע של המתמחה עם מטופליו

שיפור הרפואה הציבורית ותנאי העבודה בה צריך להיות בראש מעייננו. השתכרות טובה, למשל כזו במסגרת "פול טיימר", תאפשר את שיפור הרפואה הציבורית ומתן מענה הולם לאזרחים. גם לימוד טוב יותר של המתמחים וקיום חיי משפחה לצד החיים המקצועיים הם לא מילה גסה. כולנו נזדקק בסופו של דבר למערכת הבריאות הציבורית, זה האינטרס של כולנו. כמה החייאות מבוצעות בבתי חולים פרטיים? במעט הזמן שאני רופא, כבר הספקתי לראות סיבוכים מזעזעים של מערכת הרפואה הפרטית, שהאחריות לתיקון נזקיה נופלת על מערכת הרפואה הציבורית.

המתמחים והמתמחות מוחים לטובת קיצור התורנויות כבר שנים. יש כאלה שיטענו שמדובר "רק" בזעקה לטובת תנאי העבודה שלנו, כי הרי אנו מבקשים שיפור בתנאים, אך שיפור בתנאים הוא לגיטימי לגמרי, ובייחוד כשהתנאים הם גרועים.

דבר נוסף שאנשים לא מבינים, או שמסרבים להבין, הוא שמערכת הבריאות בנויה כפירמידה. בראש הפירמידה צריכים לעמוד תנאי המתמחים, ועל מנת לשפר אותם, יש צורך בשיפור כל רובד בפירמידה שתחתם. כדי לאפשר תנאי עבודה ראויים וטובים למתמחים ולמתמחות, יש צורך באחיות ובאחים נוספים, בסניטרים נוספים, במזכירות רפואיות נוספות, בעובדי מעבדות נוספים. כל אלה על מנת לאפשר למערכת הבריאות, ובייחוד לבתי החולים, להתנהל בצורה שוטפת יותר ולמקסם את זמן המגע של המתמחה עם מטופליו, בין אם בשדה הקליני או בחדר הניתוח.

קיצור שעות התורנות הוא האינטרס של כולנו, אזרחים ורופאים, ותיקים וצעירים. לכל אחד מאיתנו יש נקודת מבט שונה, ורק בשילוב של כולן נוכל ליצור תמונה פנורמית. האזרחים מביאים את החוויה שלהם, הרופאים הוותיקים מביאים ניסיון וידע רפואי רב שנים, והרופאים הצעירים מביאים רוח לחימה ורצון אמיתי לשינוי. יש יתרון בלהיות רופא צעיר – הרי בסיפור המוכר היה זה הילד שצעק "המלך עירום".

אז תפרתי את הסרט השחור שקניתי ושמתי אותו על הזרוע. זו הצעקה שלי והדרך לומר שאני מת על המקצוע הזה, אבל המצב פשוט בלתי נסבל. הגיע הזמן לשינוי.

נושאים קשורים:  לירן נבט גולן,  דעות,  חדשות,  קורונה,  מתמחים,  קיצור תורנויות,  בתי החולים
תגובות
אנונימי/ת
13.09.2020, 09:20

כל הכבוד!!

13.09.2020, 09:54

כל הכבוד לירן.

אנונימי/ת
13.09.2020, 21:01

אהבתי את הקטע על המאמץ בקריאה והתעדכנות. זה מעולם לא היה זמין יותר, קל יותר.

אנונימי/ת
13.09.2020, 21:27

אבל הכמות גדלה. וגם הציפיה של כולם (גם של המערכת וגם של החולים) עלתה בהתאם.
גם לחולים יש יכולת לחפש מידע עדכני. פעם מה שרופא אמר היה קדוש, ואפשר היה להחליק טעויות גם כשהן קרו. היום זה כבר לא יתפוס.
ותוסיף על זה את הבירוקרטיה, טפסולוגיה ואקרדיטציה

אנונימי/ת
13.09.2020, 23:00

חחח. תמיד היו ציפיות, אבל את/ה יודע/ת מה זה לחפש באינדקס מדיקוס, כרך, כרך? להמתין שמנהל המחלקה יחזיר לספריה את הגיליון של הניו אינגלנד שמחפשים? והכרך החסר של הלנסט? והטקסטבוק שמישהו אחר שאל? היום כל זה פתיר בכמה לחיצות כפתור, במרפאה או בזמן הביקור.

אנונימי/ת
14.09.2020, 06:42

אני מודע לנגישות המידע שקיימת היום - לא רק ברפואה אלא בהכול. אבל כמות המידע , כתבי העת וקצב ההתעדכנות שונה.
ולא, הציפיות בעבר לא היו כמו היום. בין היתר גם משום שהמידע היום זמין יותר. היום גם הפציינט יכול להתווכח איתך על מה שהוא קרא.
ההתעדכנות לא מסתיימת רק בלחיצת כפתור. צריך גם לקרוא , להבין ולהפנים.

14.09.2020, 19:27

כמעט כמו היכולת להגיב שלא לעניין.

אנונימי/ת
14.09.2020, 19:57

אהבתי, אלון.....

אנונימי/ת
14.09.2020, 23:29

לא נראה לי מקצועי בכלל לדווח לחולה "שאתה תופר" שאתה עייף מהתורנות שלך.זה לא מעניין אותו אתה פוגע באימון של החולים בטיפול שאתה נותן.החולים לא אשמים מהמצב של המתמחים.תחפש לך קהל אחר להביע את דעתך לא לחולים שאתה מופל בהם כרגע.לא מכבד ולא מתאים בכלל לתפקיד של רופא....

אנונימי/ת
16.09.2020, 11:52

אז לשיטתך גם שביתה היא לא כלי לגיטימי, משום שהחולים לא אשמים במצב.

21.09.2020, 22:55

עובדה שהחולה מאוד התעניין. יכול להיות אפילו שהוא רואה מולו בן אדם, ולא רק רופא. אם החולים לא אשמים, לא המערכת מאפשרת לנו לטפל בהם אחרי 24 שעות ערות? בהחלט! החולים לא אשמים. זמן לשינוי

אנונימי/ת
15.09.2020, 08:22

התורנויות הארוכות מדי, העובדה שהמתמחים נקרעו וסבלו בשקט במשך שנים, היא אחת הסיבות לפגיעה באמפתיה של המומחים. תיאוריית הדיסוננס הקוגניטיבי עוסקת לא מעט בנושא של הצדקת מאמץ - אנשים מוצאים צידוקים למאמץ העצום שהשקיעו ומתחילים לחשוב שרק כך אפשר. כלומר המאמץ הופך להיות הצידוק של עצמו - "אם עבדנו 26 שעות רצוף כנראה שנכון לעבוד כך". לכל בר דעת מבחוץ ברור שלא נכון לעבוד כך. זו מסורת עקומה שהתקבעה והגיע הזמן לשנותה. שינוי מסורת לוקח זמן. אל תרפו מהמאבק, הוא לטובת הרפואה ולטובת הציבור.

אנונימי/ת
15.09.2020, 09:37

אין לתאר. מדינת חלם. הלואי שתנצחו במאבקים שלכם

אנונימי/ת
15.09.2020, 10:27

צריך להוסיף מזכירות, פלבוטומיסטים וכדומה לתורנות ולא סתם לקצר אותה. אין סיבה שבת שרות לאומי לא תבצע תורנות לילה ותעזור למטופלים ולצוות רפואי כמו בשעות הבוקר. יש לתגמל בצורה נאותה מומחים כך שיהיה משתלם להם לפחות מספר פעמים בחודש להצטרף לתורניות ולוותר על המרפאה אחרי הצהריים.
המטרה צריכה להיות לא קיצור התורנות אלא העלאת רמת ההתמחות. מתמחים מסיימים את הכשרתם כשאין להם מיומנות מספקת לתפקד עצמאית מחוץ לבתי החולים. בוגרי המקצועות הכירורגים לא עצמאים לבצע חלק גדול מהניתוחים לבדם בלי כירורג מומחה מלווה והמקצועות הפנימאיים לא יודעים איך לתפקד בקהילה. קיצור התורנות יוריד את משך החשיפה של מתמחה לחולים ויוריד את רמת ההכשרה.

אנונימי/ת
16.09.2020, 10:22

מה זה נותן מלבד הרגשה מבאסת למטופל שמי שאמור לסייע לו מצהיר שהוא בתת-תפקוד? אנחנו לא אשמים במצב הזה. באנו לקבל טיפול, לא להיות פסיכולוגים או פיונים במאבק.

אנונימי/ת
16.09.2020, 11:49

לעתים כדי לגרום לשינוי, צריך לגייס את האוכלוסיה. אם זה ראוי או לא - אפשר להתווכח. אבל זה עשוי להיות יעיל.

אנונימי/ת
16.09.2020, 18:56

אנחנו בעדכם כל עוד תשמרו על כללי אתיקה בסיסיים וענווה, אחרת זה רק יגרום לאפקט הפוך. הכותב (אתה?) דיבר פה על פירמידה בה צרכי המתמחים ותנאי עבודתם נמצאים בראש, וכל השאר - מתחת. ככה לא מגייסים אף אחד לצדכם. ככה בדיוק מרחיקים אותנו.

אנונימי/ת
16.09.2020, 19:49

ידידי, אני לא הכותב (הכותב הזדהה בשמו), ואת ההתמחות שלי סיימתי מזמן. זה עדיין לא מונע ממני להזדהות עם המתמחים.
כשהוא דבר על פירמידה הוא לא התייחס לחולים, אלא לשאר המקצועות העוסקים בטיפול בחולה. הוא לא התכוון לומר שהחולים בתחתית הפירמידה. וגם אם הדימוי לא אידיאלי, לדעתי הוא התכוון שהרופאים בסופו של דבר הם האנשים שהחולה פוגש ומקבל מהם טיפול. אבל מאחורי הקלעים יש בעלי תפקידים אחרים שאותם החולה לא פוגש (עובדי מעבדה, מזכירות) וחשוב לשפר את תנאיהם על מנת שהרופא שנמצא בקצה יוכל לתת טיפול מיטבי.

אנונימי/ת
16.09.2020, 20:48

לא להתייחס אלינו, המטופלים, זה בדיוק שורש העניין. בבואנו לקבל טיפול, לא מתאים לנו להיות כלי משחק/קיבול במאבק. הצרכים של המתמחים חשובים, אבל לא יותר משלנו וגם לא יותר משל עובדים אחרים. וזה יותר מדימוי, בחייאת, זו אג'נדה: "בראש הפירמידה צריכים לעמוד תנאי המתמחים, ועל מנת לשפר אותם, יש צורך בשיפור כל רובד בפירמידה שתחתם".

אנונימי/ת
17.09.2020, 14:12

זה נשמע כאילו האגנדה שלך היא להוציא דברים מהקשרים. עדיין לא החלטתי אם בכוונה או שאתה באמת לא מבין.
מאחל לך רק בריאות ושנה טובה

21.09.2020, 22:40

או שאתה מסלף את מה שכתבתי, או שלא הבנת. הכוונה היא שכדי להצליח לשנות את התנאים של המתמחים צריך לשנות קודם את כל מה שמתחת לזה בפירמידה, ועל ידי כך ישתנו תנאי המתמחים. אי אפשר לשנות את תנאי המתמחים ואת איכות ההתמחות בלי להוסיף את כח האדם שציינתי. אין כאן שום התייחסות לחולים כבעלי עדיפות פחותה מהמתמחים. קשה לך עם פירמידות? דמיין מגדל קלפים.

אנונימי/ת
17.09.2020, 11:40

דרישות יתר לדור הצעיר.
כל דור הבא יותר ויותר מפונק ודרשני.
בכל הזמנים ללמוד רפואה ולהיות רופא היה קשה מאוד. התנאים משתנים, החיים משתנים , העולם מתקדם אך הקושי נשאר ותמיד ישאר. מי שבוחר להיות רופא צריך להיות מוכן לכל הקשיים הקשורים למקצוע. ההתמחות נגמרת מתי שהו, אך הקושי אף פעם לא נגמר. תפסיקו להתבכיין , מי שלא מוכן לקשיים שלא תבחר בדרך הזאת.

אנונימי/ת
17.09.2020, 14:17

להיות מודע לזכויות ולאיכות חיים זה לא נקרא להיות מפונק.
הרבה שינויים קרו עם השנים. עד השביתה של 1983 רופאים לא היו מתוגמלים על תורניות. עד השביתה של 2000 רופאים נשארו לעבוד 32 שעות ברצף. אז זה לוקח זמן, אבל בסוף דברים זזים.
אם אתה אומר שתמיד ללמוד רפואה ולהיות רופא היה קשה מאוד, אז כנראה שלא עבדת קשה בכלל. כי לימודי רפואה הם ממש לא קשים. למעשה הם די בדיחה.

אנונימי/ת
20.09.2020, 19:22

מוכנה להסביר לך שהיום הרופא הזכר מצופה ליטול חלק מלא בביתו כהורה, וכן שיש רופאות, יותר ויותר אפילו, ושעומק הרפואה היום אינו עומק הרפואה של פעם, הזמן שמוקצב פר חולה היום אינו תואם את איכות הרפואה המצופה ממנו ומגיעה לו, וכנ״ל כמות החולים פר רופא. יש עוד הרבה הבדלים, אבל מסופקני אם הדמות שאני מציירת אותך בה מסוגלת להביע אמפתיה או להבין. מה שמזכיר לי שהיום גם מצופה שדמות הרופא תשדר אנושיות ואמפתיה, וגם זה לוקח זמן. אך כן קיים הבדל מהותי וחשוב- קלישאות כמו ״תמיד היה קשה״ ״דור מפונק״ וכו׳, כבר אינן מרתיעות או מביכות את הדור של היום. וטוב שכך.

21.09.2020, 10:18

מעניין לראות כמה אנשים מגיבים באופן אנונימי. מי שלא שם את השם שלו איפה שהמילים והכוונות שלו נמצאות, הוא טוקבקיסט ותו לא.
*כמובן שאיני מתייחס לאנשים המגיבים באנונימיות למגיבים האנונימיים, זה הוגן.