לפני שבועיים ברגע של ייאוש, עייף אחרי תורנות 26 שעות, קניתי סרט שחור והחלטתי לענוד אותו על הזרוע עד היום שבו יקוצרו שעות התורנות. הרי איזו אפשרות נוספת יש לי? הייתי שובת, אבל הזמנים קשים. עקב הקורונה קיימת מצוקת כוח אדם בבתי החולים העמוסים ממילא, אין תקציב מדינה באופק ונראה שיצירת הסכם קיבוצי חדש לא על הפרק.
בוועדה לבחינת קיצור התורנויות של הר"י עוד מתחילתה הבהירו שהמסקנות יהיו שהתורנויות לא יקוצרו ונראה שדעת המתמחים לא נחשבת שם. בינתיים, אנחנו ממשיכים את שגרת העבודה שלנו, שכוללת מספר רב של תורנויות, ויתור כמעט מוחלט על חיי משפחה וחיים אישיים וקשה אפילו למצוא זמן לקריאת חומר מקצועי.
באירועי ספורט, השחקנים עולים למגרש עם סרט שחור על ידם, כאות לאבל בזמן שההצגה חייבת להימשך, וכך החלטתי לעשות גם אני.
התגובות עד כה היו מצוינות. רופאים ורופאות שרואים את הסרט מתעניינים בפשרו, ואני מסביר שאני מוחה על אורך התורנויות. מתמחים אחרים לעתים מתבדחים שיהיה לי נמק בסופו של דבר ולעתים מבקשים שאתפור סרט שחור גם להם.
טענת הרופאים הוותיקים ש"אנחנו עברנו את זה", אינה תקפה. מעניין לראות שרופאים שבניהם או בנותיהם פונים ללמוד רפואה מתרככים או משנים את דעתם בנוגע לאורך התורנויות. לא מזמן שמעתי הורה לרופאה אומר שברור לו, שכשיהיו לה ילדים, היא ״תאפסן״ אותם אצלו עד גיל 18. למה זה צריך להיות ככה?
מטופלים ומלווים שואלים על הסרט ואני מסביר להם, לעתים ממש בזמן שאני תופר אותם או מכניס להם מחט קבועה. אני מסביר, שזו השעה ה-22 לתורנות שלי, שאני ער מאתמול ב-08:00 בבוקר ושהמטרה של הסרט הזה היא שכולם ידעו. הם נדהמים שאנחנו עובדים בצורה הזאת, עצובים בשבילנו, וזאת למרות מצבם הרפואי.
אני מוצא את זה בלתי נתפש שקיימים רופאים ותיקים, שלפעמים הם אלה שמלמדים אותנו בבתי הספר לרפואה על אמפתיה, שאינם אמפתים לסבל המתמחים/ות. חוסר האמפתיה הזו נשענת על שתי טענות מרכזיות ששמעתי חוזרות על עצמן:
"אנחנו עברנו את זה, אז גם אתם יכולים"; והטענה השנייה: קיצור אורך התורנויות מחייב הוספת תקנים, דבר שעלול לגרום להצפת המקצוע ברופאים מומחים רבים.
תשובתי לטענות הללו הן שראשית, לא עברתם בדיוק את זה. העולם השתנה מכל הבחינות – שיעור האוכלוסיה המזדקנת עלה, ולכן מורכבות החולים עולה ודורשת יותר זמן רופא; הטכנולוגיה מתקדמת ולכן בדיקות שבעבר לא היו קיימות או שזמינותן היתה נמוכה מתבצעות כעת. למרות שהדבר משפר את יכולת האבחנה שלנו, זה גם דורש עוד זמן רופא. מלבד זאת, בניגוד לעבר, הטכנולוגיה גם הביאה עלייה במחקרים ותפוצתם, והיום הידע ממחקרים עולה בצורה אקספוננציאלית. קריאה וחשיפה למאמרים הטובים והרלוונטיים לוקחת זמן.
מעבר לכל אלה, תפקידי המגדר בחברה משתנים, ובעוד בעבר המקצוע היה גברי ברובו, המגמה כעת משתנה. עקב כל אלה, הטענה ש"אנחנו עברנו את זה" אינה תקפה. מעניין לראות שרופאים שבניהם או בנותיהם פונים ללמוד רפואה מתרככים או משנים את דעתם בנוגע לאורך התורנויות. לא מזמן שמעתי הורה לרופאה אומר שברור לו, שכשיהיו לה ילדים, היא ״תאפסן״ אותם אצלו עד גיל 18. למה זה צריך להיות ככה?
שנית, האם הוספת תקנים היא דבר רע בהכרח? לפי דו"ח כוח אדם במקצועות הבריאות מ-2019 קיימים כיום 21 מומחים לניתוחי לב על 8.5 מיליון אנשים! ישנם 299 רופאי עור ו-350 מומחים באף, אוזן, גרון. אנשים ממתינים לעתים מספר חודשים כדי לראות רופא ממקצועות אלה (ואחרים), והמצב בפריפריה לעתים אף חמור יותר.
כדי לאפשר תנאי עבודה ראויים וטובים למתמחים ולמתמחות, יש צורך באחיות ובאחים נוספים, בסניטרים נוספים, במזכירות רפואיות נוספות, בעובדי מעבדות נוספים. כל אלה על מנת לאפשר למערכת הבריאות, ובייחוד לבתי החולים, להתנהל בצורה שוטפת יותר ולמקסם את זמן המגע של המתמחה עם מטופליו
שיפור הרפואה הציבורית ותנאי העבודה בה צריך להיות בראש מעייננו. השתכרות טובה, למשל כזו במסגרת "פול טיימר", תאפשר את שיפור הרפואה הציבורית ומתן מענה הולם לאזרחים. גם לימוד טוב יותר של המתמחים וקיום חיי משפחה לצד החיים המקצועיים הם לא מילה גסה. כולנו נזדקק בסופו של דבר למערכת הבריאות הציבורית, זה האינטרס של כולנו. כמה החייאות מבוצעות בבתי חולים פרטיים? במעט הזמן שאני רופא, כבר הספקתי לראות סיבוכים מזעזעים של מערכת הרפואה הפרטית, שהאחריות לתיקון נזקיה נופלת על מערכת הרפואה הציבורית.
המתמחים והמתמחות מוחים לטובת קיצור התורנויות כבר שנים. יש כאלה שיטענו שמדובר "רק" בזעקה לטובת תנאי העבודה שלנו, כי הרי אנו מבקשים שיפור בתנאים, אך שיפור בתנאים הוא לגיטימי לגמרי, ובייחוד כשהתנאים הם גרועים.
דבר נוסף שאנשים לא מבינים, או שמסרבים להבין, הוא שמערכת הבריאות בנויה כפירמידה. בראש הפירמידה צריכים לעמוד תנאי המתמחים, ועל מנת לשפר אותם, יש צורך בשיפור כל רובד בפירמידה שתחתם. כדי לאפשר תנאי עבודה ראויים וטובים למתמחים ולמתמחות, יש צורך באחיות ובאחים נוספים, בסניטרים נוספים, במזכירות רפואיות נוספות, בעובדי מעבדות נוספים. כל אלה על מנת לאפשר למערכת הבריאות, ובייחוד לבתי החולים, להתנהל בצורה שוטפת יותר ולמקסם את זמן המגע של המתמחה עם מטופליו, בין אם בשדה הקליני או בחדר הניתוח.
קיצור שעות התורנות הוא האינטרס של כולנו, אזרחים ורופאים, ותיקים וצעירים. לכל אחד מאיתנו יש נקודת מבט שונה, ורק בשילוב של כולן נוכל ליצור תמונה פנורמית. האזרחים מביאים את החוויה שלהם, הרופאים הוותיקים מביאים ניסיון וידע רפואי רב שנים, והרופאים הצעירים מביאים רוח לחימה ורצון אמיתי לשינוי. יש יתרון בלהיות רופא צעיר – הרי בסיפור המוכר היה זה הילד שצעק "המלך עירום".
אז תפרתי את הסרט השחור שקניתי ושמתי אותו על הזרוע. זו הצעקה שלי והדרך לומר שאני מת על המקצוע הזה, אבל המצב פשוט בלתי נסבל. הגיע הזמן לשינוי.