דעות

סגר שני בישראל - האם הקורונה פוגעת בכושר הרציונלי?

ד"ר אלון מרגלית מסביר כיצד בהגיון בריא ובניתוח נתונים, שמשום מה אינם מתפרסמים, ניתן היה להימנע מסגר כללי ומהפגיעה הקשה בתושבי האזורים שבהם מספר החולים הקשים והנפטרים הוא נמוך

"ברור שככל שמתבצעות יותר בדיקות (נכון להיום 45 אלף ביום), כך יימצאו יותר נשאים". צילום: נתי שוחט/ פלאש 90

אנו נמצאים לקראת סגר ארצי ומגבלות קשות אחרות על פי החלטות הפוליטיקאים חדשות לבקרים. אני לא מתיימר חלילה להיות אפידמיולוג או מומחה לבריאות הציבור, אבל כן חשוב לי לאמץ את הראש בצלילות ולעשות שימוש בהגיון בריא.

אנו נוכחים לדעת שההחלטות נקבעות על פי מספר הנדבקים/ נשאים המתגלים מדי יום ברחבי הארץ וביישובים שונים. מספר זה מתקבל מהבדיקות המבוצעות. בדיקות שברובן נעשות עקב שלוש סיבות עיקריות: חולים סימפטומטיים הפונים ביוזמתם;  הפניות רפואיות של צוות רפואי; ופנייה של אנשים מודאגים ללא סימפטומים.

ברור שככל שמתבצעות יותר בדיקות (נכון להיום 45 אלף ביום), כך יימצאו יותר נשאים. שמענו לפני כשבוע על רשות שהתחכמה לה והזמינה אנשים בריאים להיבדק כדי להטות את הסטטיסטיקה ואיתה את צבע הרמזור.

אין פרסום הצמוד למספר הנשאים שמגדיר את פילוג התוצאות על פי אנשים עם או בלי סימפטומים. מדוע זה חשוב? כיוון שאנו יודעים שמרבית האנשים מפתחים נוגדנים ועוברים את המחלה בצורה אסימפטומטית. נכון שהם מדביקים אחרים, אך עדיין לא ברור אם עובדה זו היא לטובת הטיפול בקורונה או לרעתה

מדי פעם אנו צופים בגרפים של מספר הנשאים המתגלים ביום לאורך הזמן, מספר החולים קשה או בינוני ומספר הנפטרים. כל זאת, בהתייחסות לכלל האוכלוסיה. כתבה בטלוויזיה הראתה כיצד מספר הנפטרים הארצי בחודשים האחרונים נמוך ממספר הנפטרים הממוצע בחודשים המקבילים בחמש השנים האחרונות. מאוד מבלבל!

באופן תמוה, אין פרסום הצמוד למספר הנשאים שמגדיר את פילוג התוצאות על פי אנשים עם או בלי סימפטומים. מדוע זה חשוב? כיוון שאנו יודעים שמרבית האנשים מפתחים נוגדנים ועוברים את המחלה בצורה אסימפטומטית. נכון שהם מדביקים אחרים, אך עדיין לא ברור אם עובדה זו היא לטובת הטיפול בקורונה או לרעתה.

מדי פעם עולה וחוזרת ההצעה של פרופ' גמזו לנהל את המגיפה בשטח על ידי הרשויות המקומיות, אך בפועל מתקבלות החלטות שרובן רוחביות ומקיפות את כל הציבור, העסקים והחינוך.

מזכירים שוב ושוב שהוירוס "עושה לנו בית ספר" ומלמד אותנו על מאפייניו והתנהגותו השונים מהותית מוירוסים אחרים. האם באמת מתבצעת למידה בבית הספר הזה? האם מופקים לקחים ממוקדים מבחינה אפידמיולוגית?

אם ניתן היה לקבל ברמת הרשות המקומית ואפילו ברמה של אזור מסוים בתוכה (שכונות או רובעים) את הנתונים הקושרים את מספר הנדבקים עם מספר החולים באופן קל, בינוני וקשה, וכמובן עם מספר הנפטרים מקורונה, ניתן היה לכוון את הטיפול באופן ממוקד לאותם אזורים שבהם מספר החולים בינוניים/ קשים ומספר המתים הוא הבולט משאר המקומות. דבר זה היה לבטח מייעל את הטיפול ובעיקר מפחית את הפגיעה הקשה, החברתית, רפואית וכלכלית באזורים שבהם מספר החולים הקשים והנפטרים הוא נמוך.

מזכירים שוב ושוב שהוירוס "עושה לנו בית ספר" ומלמד אותנו על מאפייניו והתנהגותו השונים מהותית מוירוסים אחרים. האם באמת מתבצעת למידה בבית הספר הזה? האם מופקים לקחים ממוקדים מבחינה אפידמיולוגית?

המעקב אחרי המתאם שבין הנתונים שהוזכרו – בין הנשאים לבין החולים - הוא שצריך להגדיר את ה"רמזור". ככל שיש יותר חולים בינוניים/ קשים ונפטרים באזור מסוים, כך צבעו עובר מירוק ועד לאדום. יתר על כן, ניתן יהיה לכוון את הטיפול הנדרש והמגבלות על פי המאפיינים השונים - על פי מגדר, מגזר, גיל וכדומה וכך לייעל את הטיפול במגיפה.

אבל, אם הקורונה פוגעת בכושר הרציונלי, אין מה לעשות. נותר רק לקוות שלאחר הסגר יתגייס ההיגיון ודרך הפעולה תשתנה לטובת כולנו.

נושאים קשורים:  ד"ר אלון מרגלית,  דעות,  קורונה,  חדשות
תגובות