מאמצים רבים נעשו על מנת להכריע בין ביצוע מעקף כירורגי לבין אנגיופלסטיה כטיפול קו ראשון לרה-וסקולריזציה במקרים של איסכמיה כרונית מסכנת איבר (Chronic limb threatening ischemia – CLTI). נכון להיום, ועל אף המחסור בהוכחות לעדיפות טיפולית, טיפול אנדווסקולרי הינו הטיפול הנפוץ מבין השניים.
עוד בעניין דומה
במחקר עוקבה תצפיתי אשר ממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת European Journal of Vascular & Endovascular Surgery ביקשו החוקרים לבחון את התוצאים של תיקון פתוח אל מול תיקון אנדווסקולרי של רה-וסקולריזציה אינפרא-פופליטאלית, וזאת במטופלים עם מחלת עורקים תת-אינגווינאלית נרחבת.
המחקר התבסס על רישומים רפואיים של 1,427 מטופלים אשר עברו רה-וסקולריזציה תת-אינגווינלית על רקע CLTI בין חודשי ינואר 2014 ופברואר 2019. לבסוף, ולאחר הכללת המטופלים אשר סווגו עם רה-וסקולריזציה אינפרא-פופליטאלית בדרגות GLASS II/III בלבד, נכללו במחקר הנוכחי 326 נבדקים. סך הכל, 127 מטופלים עברו טיפול אנדווסקולרי ו-199 עברו מעקף כירורגי (bypass graft surgery - BGS). התוצאים העיקריים של מחקר זה כללו שרידות ללא כריתת איבר (Amputation free survival – AFS) ושרידות כוללת (Overall Survival – OS). תוצאים נוספים כללו את הניתוח של מספר פקטורים הקשורים ב-AFS ארוך טווח.
תוצאות המחקר הדגימו כי ה-AFS עמדה על 75.2% ו-65.2% לאחר שנה ו-3 שנים, בהתאמה. ה-OS לאחר שנה ו-3 שנים עמדה על 91.2% ו-83.1%, בהתאמה. מניתוח חד-משתני עלה כי הסיכון המשוקלל לכריתה מלאה ולתמותה הינו גבוה יותר לאחר ביצוע BGS (יחס סיכונים:1.80, רווח בר-סמך 95%: 1.13-2.89, P=0.13). עוד הודגם, כי לכל אחת משיטות הרה-וסקולריזציה קשר לסיכון מוגבר לתמותה וכריתה, וזאת בהקשר של מחלה פמורופופליטאלית TASC II מסוג D (סיכון יחסי: 1.69, רווח בר-סמך 95%: 1.10-2.58, P=0.15). מניתוח Cox רב-משתני עלה כי לא מתקיים קשר בין הגורמים אשר נבדקו לבין AFS.
מתוצאות מחקר זה עולה כי בקרב מטופלים עם CLTI אשר עברו רה-וסקולריזציה אינפרא-פופליטאלית ואשר סווגו כ-GLASS II/III אין העדפה בין רה-וסקולריזציה פתוחה או אנדווסקולרית. שתי התערבויות אלו מביאות ל-AFS ו-OS מספקים, ללא הבדל משמעותי.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
