במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'Diabetes Care', מטרת החוקרים הייתה לבדוק את הפרוגנוזה לאחר אירוע ראשון של אוטם שריר הלב (MI) בקרב חולי סוכרת סוג 1. כמו כן, החוקרים בדקו כיצד גורמים שונים הקשורים ל-MI ולסוכרת משפיעים על הפרוגנוזה ועל הסיכון לאירועים קרדיווסקולריים שניוניים.
עוד בעניין דומה
לצורך כך, החוקרים ערכו מחקר מעקב תצפיתי על 4,217 מטופלים מה- Finnish Diabetic Nephropathy (FinnDiane) Study, אשר היו ללא רקע של MI ולא עברו צנתור. מהנתונים אשר הופקו מתוך המרשמים הרפואיים ותעודות הפטירה של המשתתפים זוהו 253 (6.0%) מקרי MI. התוצא הראשוני של המחקר הוגדר כתמותה מגורם קרדיווסקולרי או מגורם הקשור לסוכרת. תוצאים שניוניים הוגדרו כאשפוז עקב אי ספיקת לב, צנתור כלילי (coronary revascularization) ואירוע MI חוזר, תוך התייחסות לתמותה כסיכון מתחרה.
מבין המטופלים שנחקרו, 187 (73.9%) נפטרו במהלך תקופת המעקב החציונית לאחר ה-MI, אשר ארכה 3.07 שנים (טווח בין-רבעוני 0.02-8.45). גורמי סיכון בלתי תלויים לתמותה קרדיווסקולרית ולתמותה הקשורה לסוכרת היו סינון גלומרולרי מוערך בדרגה 3 (G3) (יחס הסיכונים 3.27 [רווח בר-סמך של 95% 1.76-6.08]), דרגה 4 (G4י(3.62 [1.69-7.73]) ודרגה 5 (G5) (4.03 [2.24-7.26]); אבחנה קודמת של מחלת לב כלילית (1.50 [1.03-2.20]); וגיל מבוגר יותר בעת ה-MIי(1.03 [1.00-1.05]). גורמים אשר נקשרו עם שיעור תמותה נמוך יותר היו ביצוע צנתור כלילי דחוף (יחס הסיכונים 0.35 [רווח בר-סמך של 95% 0.18-0.72]) וצנתור שאינו דחוף (subacute revascularization) (0.39 [0.26-0.59]). באנליזות סיכון מתחרה של Fine and Gray, אי ספיקת כליות נקשרה עם סיכון גבוה יותר לאירוע MI חוזר (יחס סיכונים תת-חלוקתי 3.27 [רווח בר-סמך של 95% 2.01-5.34], אי ספיקת לב (3.76 [2.46-5.76]), וצנתור כלילי (3.04 [3.04] 1.89-4.90]).
לסיכום, בחולי סוכרת סוג 1 לאחר אירוע ראשון של MI ישנו שיעור גבוה יותר של תמותה קרדיווסקולרית ותמותה הקשורה לסוכרת. עוד עולה כי תפקוד כלייתי לקוי נקשר עם שיעורי תמותה גבוהים יותר, ועם סיכון עודף לאירועים קרדיווסקולריים שניוניים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
