הפרעות דיכאון, חרדה, הפרעה טורדנית כפייתית והפרעת דחק פוסט טראומטית הן הפרעות נפשיות הקיימות בילדים ובמתבגרים. מטרת מחקר שממצאיו תוארו בכתב העת JAMA Psychiatry הייתה להעריך את היעילות והבטיחות היחסיות של טיפול עם תרופות ממשפחות ה-SSRI וה-SNRI ושל אינבו לטיפול בהפרעות דיכאון, חרדה, הפרעה טורדנית כפייתית והפרעת דחק פוסט טראומטית בילדים ובמתבגרים.
עוד בעניין דומה
במסגרת המחקר ערכו החוקרים חיפוש במאגרי המידע PubMed,י EMBASE, PsycINFO, Web of Science ו-Cochrane מיום הקמתם ועד ה-7 באוגוסט 2016. במטה-אנליזה נכללו מחקרים קליניים שפורסמו ולא פורסמו ובהם נבחנו טיפולים עם תרופות ממשפחות ה-SSRI וה-SNRI באוכלוסיות של ילדים ומתבגרים עם הפרעות דיכאון, חרדה, הפרעה טורדנית כפייתית והפרעת דחק פוסט טראומטית. מנגד, לא נכללו מחקרים אשר בחנו יעילות ובטיחות של נוגדי דיכאון אחרים (לדוגמה נוגדי דיכאון טריציקליים או מעכבי האנזים MAO).
במסגרת סקירת הספרות נמצאו 36 מחקרים עם 6,778 משתתפים (3,484 [51.4%] נשים, גיל ממוצע 12.9 [ס״ת – 5.1]) אשר עמדו בתנאים להיכללות. מתוך אותם מחקרים נמצא כי 17 כללו משתתפים עם הפרעות דיכאון, 10 כללו משתתפים עם הפרעות חרדה, 8 כללו משתתפים עם הפרעה טורדנית כפייתית ומחקר אחד כלל משתתפים עם הפרעת דחק פוסט טראומטית. תוצאות המטה-אנליזה הראו כי טיפול עם תרופות ממשפחות ה-SSRI וה-SNRI היה יעיל יותר באופן מובהק בהשוואה לאינבו והניב גודל אפקט קטן יחסית (g – 0.32, רב״ס 95% - 0.25-0.40; p<0.001). עוד נמצא כי בהשוואה להפרעת דיכאון, במקרים של הפרעת חרדה הודגם גודל אפקט גדול יותר באופן מובהק בין קבוצות (g – 0.56, רב״ס 95% - 0.40-0.72; p<0.001), כאשר הבדל זה נגזר באופן עיקרי עקב שיעור התגובה לטיפול עם אינבו כך שמטופלים עם הפרעת דיכאון הציגו שיערו תגובה גדול יותר באופן מובהק לטיפול עם אינבו (g – 1.57, רב״ס 95% 1.36-1.78; p<0.001) בהשוואה למטופלים עם הפרעת חרדה (g – 1.03, רב״ס 95% - 0.84-1.21; p<0.001). כמו כן, נמצא כי טיפול עם SSRI הניב גודל אפקט גדול באופן יחסי בקרב מטופלים עם הפרעת חרדה (g – 0.71, רב״ס 95% 0.45-0.97; p<0.001). מבחינת בטיחות, מצאו החוקרים כי בהשוואה למטופלים שקיבלו טיפול עם אינבו, בקרב משתתפים שקיבלו טיפול עם נוגדי דיכאון נמצא שיעור גבוה יותר של תופעות הלוואי הקשורות לטיפול (יחס סיכונים – 1.07, רב״ס 95% 1.01-1.12; p=0.01, או יחס סיכונים – 1.49, רב״ס 95% 1.22-1.82; p<0.01, כתלות במתודת הדיווח), שיעור גבוה יותר של תופעות לוואי חמורות (יחס סיכונים – 1.76, רב״ס 95% 1.34-2.32; p<0.001) ושיעור גבוה יותר של הפסקת השתתפות במחקר עקב תופעות לוואי (יחס סיכונים – 1.76, רב״ס 95% 1.38-2.32; p<0.001).
ממחקר זה עולה כי בהשוואה לאינבו, טיפולים עם תרופות ממשפחות ה-SSRI וה-SNRI יעיל יותר בקרב ילדים ומתבגרים. עם זאת, נמצא כי ההטבה מהטיפול היא קטנה והיא תלוית הפרעה, כך שההבדל בין טיפול לאינבו גדול יותר בקרב מטופלים עם הפרעת חרדה ביחס למטופלים עם הפרעות אחרות. כמו כן, ממצאי המחקר מראים כי שיעור התגובה לאינבו הוא גדול, בעיקר בקרב מטופלים עם הפרעת דיכאון. מבחינת בטיחות, נמצא כי תופעות הלוואי החמורות היו שכיחות יותר באופן מובהק בקרב מטופלים שקיבלו טיפול עם תרופות ממשפחות ה-SSRI וה-SNRI בהשוואה למטופלים שקיבלו טיפול עם אינבו.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
