מטרת מחקר זה הייתה לזהות הבדלים תלויי מין ביולוגי בתוצאים שלאחר תיקון אנדווסקורלי של אבי העורקים עם משתל מחורר ו/או מסועף (Branched and/or Fenestrated Endovascular Aortic Repair - B/FEVAR) עבור מפרצת באבי העורקים החזי-בטני (Thoracoabdominal Aortic Aneurysm - TAAA) ובסמוך לכליות (Juxtarenal Aortic Aneurism - JRAA).
עוד בעניין דומה
סקירה של התיקים הושלם עבור 242 נבדקים שעברו B/FEVAR (57 נשים, 23.5%) בין השנים 2007-2020 במרכז רפואי יחיד. משך המעקב החציוני עמד על 3.3 שנים (טווח בין-רבעוני של 1.6-5.3 שנים).
תוצאות המחקר הדגימו הבדלים לא מובהקים בין המינים מבחינת גיל (נשים, 75.9±5.4 שנים לעומת גברים, 74.7±7.2 שנים; p=0.162) או גודל המפרצת (64.9±6.8 לעומת 65.8±9.4 מ"מ; p=0.41) בהתייצגות. גברים התייצגו עם פחות JRAA (45.6% לעומת 73%; p<0.001) וטופלו יותר עם כיסוי עבור מפרצת TAAA מסוג Crawford extent II (26.3% לעומת 10.8%; p=0.004). נצפתה עליה בהיארעות של היצרות בינונית/חמורה (29.8% לעומת 14%; p=0.022) בעורק המטרה בנשים. משך הפעולה (530 [טווח בין-רבעוני של 425-625] לעומת 420 [טווח בין-רבעוני של 350-510] דקות; p<0.001) והפלורוסקופיה (124.1±49 לעומת 107.3±43.5 דקות; p=0.017) היו ארוכים יותר בנשים וכן כמות חומר הניגוד שהיה בשימוש היה גדול בנשים (200 [רווח בר-סמך של 150-270] לעומת 175 [טווח בין-רבעוני של 130-225] מ"ל; p=0.005), בהשוואה לגברים. גם פעולות לא מתוכננות (45.6% לעומת 28.1%; p=0.043), קשיים עם השתל (24.6% לעומת 4.9%; p<0.001) וסיבוכים תוך-ניתוחיים נוספים (61.4% לעומת 35.7%; p<0.001) היו מוגברים בנשים בהשוואה לגברים. לאחר הניתוח, נשים נזקקו לשהייה ארוכה יותר במחלקה לטיפול נמרץ (3 [טווח בין-רבעוני של 1-5] לעומת 1 [טווח בין-רבעוני של 1-3] ימים; p=0.002) ואשפוז ארוך יותר (8 [טווח בין-רבעוני של 5-13] לעומת 5 [טווח בין-רבעוני של 3-9] ימים; p<0.001) וחוו שיעורים גבוהים יותר של איסכמיה של חוט השדרה (15.8% לעומת 3.8%; p=0.001) והמעי (10.5% לעומת 2.7%; p=0.013). שיעורי תמותה באשפוז (12.3% לעומת 2.7%; p=0.004) היו גבוהים יותר עבור נשים, אך שרידות במחצית הדרך (6 שנים) עמד על 60.2% עבור כלל הנבדקים (רווח בר-סמך של 95%, 53-68.5) ללא קשר למין הביולוגי (יחס סיכונים של 0.95; p=0.83). לא נמצאו הבדלים בין המינים מבחינת שיעורי התערבות חוזרת, דליפה וקרע של התיקון בבדיקת מעקב האמצע.
מסקנת החוקרים הייתה כי לנשים שעוברות B/FEVAR יש משך ניתוח ארוך, סיבוכים מרובים יותר ותחלואה ותמותה באשפוז גבוהים בהשוואה לגברים שעוברים את אותה הפעולה, אך הן מדגימות תוצאי ביניים זהים. ייתכן וניתן לייחס את ההבדלים בין המינים שנצפו בהקשר לפעולה להבדלים אנטומיים וטרשתיים בין הנבדקים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
