במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Arthritis and Rheumatology, חוקרים ביקשו להשוות את הסיכון לזיהום בחולי SLE (systemic lupus erythematosus) אשר מטופלים עם בלימומאב לעומת חולים המטופלים עם תרופות אימונוסופרסיביות פומיות.
המחקר בוצע תוך שימוש במאגר נתונים רב-מרכזי גדול בארצות הברית. החוקרים זיהו חולי SLE ללא נפריטיס אשר החלו טיפול עם בלימומאב, אזתיופירין, מטוטרקסט או מיקופנולט בין השנים 2011-2021 והעריכו את ההיארעות ויחסי הסיכונים לזיהומים קשים ואשפוזים כתוצאה מזיהומים קשים עבור כל תרופה. במסגרת האנליזה נעשה שימוש בשיטת השוואת ציוני היתכנות שמתקננת את ההבדלים במאפייני הבסיס בין קבוצות החולים.
במחקר הוכללו 21,481 מטופלים. בוצעה השוואה בין 2,841 מטופלים שקיבלו בלימומאב לעומת 6,343 מטופלים שקיבלו אזתיופירין, 2,642 מטופלים שקיבלו בלימומאב ו-8,242 מטופלים שקיבלו מטוטרקסט ו-2,813 מטופלים שקיבלו בלימומואב ו-8,407 מטופלים שקיבלו מיקופנולט. הגיל הממוצע של העוקבה היה 45 שנים ו-94% מהמשתתפות היו נשים.
תוצאות המחקר הדגימו כי הסיכון לזיהום קשה בחולים שטופלו עם בלימומאב היה נמוך ב-21% לעומת חולים שטופלו עם אחד משלושת האימונוסופרסנטים (אזתיופירין, מיקופנולט או מטוטרקסט (יחס סיכונים 0.79; רווח בר-סמך 95%: 0.71-0.87).
במדד של אשפוזים בגין זיהומים קשים הסיכון לאשפוז היה נמוך ב-27% בחולים שטופלו בלימומאב לעומת חולים שטופלו באחד משלושת האימונוסופרסנטים (0.73; 0.59-0.91). לא נצפה הבדל בין הקבוצות בהיבט הסיכון לפציעה טראומטית שנבחנה לשם השוואת ביקורת, שכן לא היה צפוי הבדל בתוצאות.
החוקרים סיכמו כי טיפול עם בלימומאב כרוך בסיכון נמוך יותר לזיהומים קשים לעומת תרופות אימונוסופרסיביות פומיות. ממצא זה צריך להילקח בחשבון בעת החלטה על טיפול ב-SLE ללא מעורבות כלייתית.
מקור:
המידע מוגש בחסות חברת GSK
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות